<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יצחק בר חנינא</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גרסינן בכתובות פרק אע"פ [ס"א ע"א] אמר רב יצחק בר חנינא אמר רב הונא, כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. אמר רבא לא אמרן אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה. מזיגת הכוס, שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא. (סכין) [אביי] מנחא ליה אפומא דכובא. רבא אבי סדיא. רב פפא אשרשיפא. גרסינן בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות [ל"ז ע"א] אמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עליה סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בה פרצות. אלמא יחוד עם אשתו נדה מותר, חוץ מאותה ששנינו בגמרא ראשונה דכתובות [ד' ע"א] וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים. אמר רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא שלא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו. דכיון דכבר נתישב יצרו תו ליכא למיחש, דכל זמן שלא בעל ושמחת חופה עליו אסור ליחד עמה. ומה [שאנו] מיחדים החתן והכלה ומברכין ברכת אירוסין, נזהרות מן היחוד בימי ראייתן. דהא דתניא כלה בלא ברכה היא לבעלה כנידה, היינו אפילו טהורה. דגזרו שמא תתייחד עמו בימי נידתה ויבוא לידי הרגל הילכך הטילו חומר זה וכו'.
ותימה ההיא דעירובין פרק הדר [ס"ג ע"ב], דאמר רב ברונא אמר רב כל הלן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ואמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה. (ורבה) [ורבא] אמר אשתו נדה היא תבוא עליו ברכה. ומסקינן ולא היא עד האידנא מאן נטריה. ותימה מאי קסבר רבא, הא תנן בפ"א דסוטה [ז' ע"א] ומוסרין לה שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה מקל [וחומר]. ובגמרא תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן. אמרו לו היא הנותנת נדה דבכרת חמירא ליה סוטה דבלאו לא חמירא ליה. ושקיל וטרי התם טובא. מכל מקום לא מצינו שאסרה תורה ליחד עם אשתו נדה ומאי טעמיה דרבא. וי"ל דלרבא פשיטא [ליה] שהתורה האמינה יחוד נדה עם בעלה. מיהו כל כמה דאפשר בלא יחוד סבירא ליה דהכי עדיף. ומסקנא דלא היא.
ואע"ג דמסקינן דייחוד שרי לבעל עם אשתו, אפילו הכי דברים המביאים לידי הרגל אפילו בפני בני בית דליכא יחוד אסור. כדרב יצחק בר חנינא אמר רב הונא [דאמר] כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. ואע"ג דלא מנו חכמים את אלו עם אותן מלאכות שהאשה עושה לבעלה חוץ מהצעת המיטה, אעפ"כ חייבת היא [לעשות] לו אלו מפני קירוב הדעת והרגל חיבה. דהכי גרסינן בירושלמי דפרק אע"פ [כתובות פ"ה ה"ו] רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד (יחודי). מהו דברים של יחיד סכת לו את גופו ומרחצת לו את רגליו ומוזגת לו את הכוס. למה מפני שהיא חייבת [לעשות] לו. או משום שאינו ראוין להשתמש בשפחה. מה נפיק מביניהון הכניסה לו עבדים וכו'. הילכך כל דבר המרגיל לתאוה אסורה בו. שהרי זקינים הראשונים היו דורשים והדוה בנדתה, שלא תכחול ולא תפקוס ושלא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא רבי עקיבא ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה אלא תהא בנדתה עד שתבוא במים כדאיתא בפרק במה אשה [שבת ס"ד ע"ב]. הילכך מודה רבי עקיבא בדבר המרגילתה בינו לבינה דאסור. והתם בכתובות [ד' ע"א] מסקינן מאי שנא דבאבילות חילוף בנדה ושני לה שפיר.
גרסינן ביציאות השבת, כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ופירש רש"י דמתוך שמתיחדין יבוא לבעול זבה שהיא (כנדה) [בכרת]. ובגמרא [י"ג ע"א] תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמאה אלא לא יאכל הזב עם הזבה. נמצא שהאכילה עמה מרגילה כמו מזיגת הכוס. מיהו לפירוש רש"י דמפרש מתוך שמתייחדין באין לידי הרגל, משמע דוקא בייחוד אבל בפני בני בית משמע דמותר. ותימה דמזיגת הכוס יותר חמור ומביא לידי חיבה מאכילתה עמו. הילכך נראה דומיא דמזיגת הכוס אכילתה עמו, דבלא יחוד נמי אסור.
ומסקינן [י"ג ע"א] איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה מי חיישינן להרגל דבר או דילמא כיון דאיכא הכירא מדכר דכירי. דהא אמר מר תני רב יוסף שארה זה קירוב בשר ואמר רב הונא האומר אי אפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה. כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה [כתובות מ"ח ע"ב]. מהא שמעינן דדוקא קא מיבעיא ליה בהכירא דמוכח, ואפילו הכי פשטינן לאיסורא מהיקישא דכתיב ואת אשת רעהו לא טימא ואל אשה נדה לא יקרב, מה אשת רעהו הוא בבגדו [והיא בבגדה] אסור אף אשתו נדה היא בבגדה והוא בבגדו אסור. ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת לא אסרה תורה אלא קורבא של גילוי עריות שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. פירוש תשמיש(ו), אבל שאר קורבה אפילו קירוב בשר מדרבנן הוא. והוא בבגדו והיא בבגדה מותר דאיכא הכירא.
וי"ל דדוקא כי א"ר פדת ופליג אהאי הקישא, לענין אשתו [נדה], אבל שאר עריות ליכא למאן דפליג אההיא דאמר [קדושין פ' ע"ב] רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק רמז ליחוד מן התורה מנין דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו בכסותו בלא מיטה אחת. ובבית א' אלא אפילו בשני בתים שאין בני אדם מצויין שם, כדמוכח התם [פ"א ע"א]. ותנן התם בעשרה יוחסין [פ' ע"ב], מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהן בקירוב בשר, ואם הגדילו זה ישן בכסותו וזו ישינה בכסותה. ובגמרא [פ"א ע"ב] מפרש עד כמה. ומסיק אם בושה לעמוד ערומה אפילו (קטנים) [קטנות] לא יישן עמהן אם לא בכסותן. ודוקא הני (דהא) [דקא] מהני ההוא עורון דיצר דעבירה (אלא) [דלא] אתי לאגרויי בקריבתא כדאיתא בסנהדרין פרק ארבע מיתות [ס"ד ע"א]. אבל בשאר עריות לית דין ודיין דאפילו להסתכל בראשה אסור ואפילו באצבע קטנה. ותנא [שבת ס"ד ע"א] דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבמלחמת מדין כפרה מפני שזנו עיניהן מן הערוה. ואמר רב ששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, פירוש טבעת עם כומז, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף. כל שכן קירוב בשר דדינו מסור לשמים. דנהי נמי דאינה נאסרת לבעלה אם לא על ידי עבירה ממש, מיהו עבירה גמורה היא מן התורה ואפילו אשתו נדה נמי.
גרסינן בנדרים שלהי פרק ואלו מותרין [כ' ע"א], רבי אחי בר יאשיה אומר כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין. ואמר רב יוסף ובאשתו נדה. ואמר רשב"ל עקב דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. וכמה כיוצא באלו. הילכך אפילו רבי פדת מודה דאסור מן התורה קריבה דלא תשמיש. מיהו באשתו נדה דרבנן היא.
ומעשה דתנא דבי [אליהו] זכור לטוב [שבת י"ג ע"א] כך שנויה בסדר [אליהו] זכור לטוב [בפרק המתחיל] בא חבירו וישב כנגדו [תנד"א פט"ו], מעשה באדם אחד שקרא [הרבה] ושנה הרבה, נכנס לבית עולמו בחצי ימיו. ונעשית אשתו כשוטה. והיתה אשתו מחזרת על פתחי חבירי בעלה, אמרה להן רבותי בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ומת בחצי ימיו. ולא היה אדם שמשיבה דבר. פעם [אחת] הייתי מהלך בשוק ונכנסתי לחצירה באתה וישבה כנגדי. אמרה לי רבי בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ונכנס לבית עולמו בחצי ימיו. אמרתי לה בתי כשישבת נדה מה הוא אצלך. אמרה לי רבי ריחקני כל אותן הימים שאראה דם ושבי שבעה נקיים שלא אבוא לידי ספק. אמרתי לה בתי יפה אמר לך בעליך שכן אמרו חכמים בזבין וזבות נידות ויולדות שלאחר שבעה טהורות לבתיהן שנאמר אם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים. באותן ימים לבנים מהו אצליך, שמא הבאת לו את השמן בידך ונגע ביך אפילו באצבע קטנה. אמרה לי חיי ראשך רחצתי לו רגליו וסכתי לו שמן וישנתי עמו במיטה, אבל לא הסיח דעתו לדבר אחר. אמרתי לה ברוך המקום שאין לפניו משא פנים, שכך כתוב בתורה ואל אשה בנידת טומאתה [וגו']. יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברי תיפלות תלמוד לומר לא תקרב. כדי שלא יאמר אדם לעצמו, אסור לבשרה אסור למיטתה, פירשה מן הנדה יכול מותר לבשרה ואסור למיטתה. חזר הכתוב ופירשו על ידי יחזקאל, את אשת רעהו לא טימא ואל אשה נדה לא יקרב. הוקשה נדה לאשת איש.
פירוש שלא יאמר לעצמו, בשעת ראייה אסור לבשרה, כלומר בקירוב בשר כמו שאסור למיטתה [כלומר] לתשמיש. אבל פירשה מן הנדה, כלומר בימי ליבונה קודם שטבלה יהא מותר לבשרה אבל אסור למיטתה עד שתבוא במים. חזר וכתב ופירש על ידי יחזקאל והקיש נדה לאשת איש, מה אשת איש שהיא אסורה לו לעבירה וגם אסור לחבק ולנשק ולקרב אצלה כמו שכתבתי למעלה, אף נדה נמי כל זמן שהיא אסורה לו דהיינו עד שתטבול, צריך נמי להתרחק ממנה בכל דברים המביאים לידי הרגל, ואפילו להסתכל ולהרבות עמה שיחה בטילה. כדתנן [אבות פ"א מ"ה] באשתו נידה אמרו קל וחומר באשת חבירו. ומכאן ראייה ה"ג [—דהכי גרסינן] באשתו נידה אמרו. ועיין למעלה בסדר יוסי בן יוחנן.
והא דאיבעיא לן מהו לישן היא בבגדה והוא בבגדו, כלומר בלא דברי תיפלות ובלא מזיגת הכוס ובלא שום הרגל. ופשיטא לן דיותר קרובין לבוא בהרחצת פניו ומזיגת הכוס יותר משינה וכיחול ופירכוס שהיא עושה לעצמה, אין כאן הרגל שכן דרך כל הנשים. אבל מזיגת כוס לבעלה והרחצת פניו ידיו ורגליו, אלו ודאי מביאין לידי הרגל. וכל שכן לאכול עמה דאסור כל זמן שלא טבלה. כמו שמוכח מן הברייתא ומן ההלכה דאמרה אכל עמי ושתה עמי.
ואני הסודר שמעתי מה שנהגו רוב בני אדם לאכול עם נשותיהם בימי ליבון, מתוך צניעות גדול נהגו כך, כדי שלא ירגישו בני הבית או שכניו ביום טבילתה. שאם יפרוש בימי ליבונה מלאכול עמה כשאוכל עמה, כל עמה יודעין שכבר טבלה. ועיין בתשובות רש"י שפירש ימי ראיה וימי ליבון וכל מה שינהגו בהן. וגם בספר הישר פירש רבינו תם ז"ל מנהג ימי הראיה וימי ליבון היאך.
ומקוה ישראל מקום מים חיים יטהרינו מכל טומאה וליכלוך, וינקינו מכל חטא, ויזכינו לחיי עד לטובה ושלום. ורבי יצחק בר חנינא בכמה מקומות אמר שמועות משמו של רב הונא [ברכות נ"ב ע"ב].
